פוסט זה מוגש כשירות לציבור. הזכויות על התוכן שייכות לכותב של הפוסט המקורי. את הפוסט המקורי ניתן למצוא בכתובת הזאת.
תרגום: מיכל גביש.
תפקידם העיקרי של סיבים הוא לשמש כחומר שמונע ספיגת מזון. על ידי מנגנונים שונים כגון התנפחות וצמיגות עשויה להיות האטה בספיגת המזון במערכת העיכול. זה מועיל במיוחד בקליטת הגלוקוז שנוטה לגרום לפרץ אינסולין עם הארוחה. מחקר זה מדגים את ההשפעה של סיבים. לשלוש עשרה חולי סוכרת סוג 2 ניתנו ארוחות נוזליות זהות המכילות 55% פחמימות. ההבדל היחיד היה תוספת של סיבים לאחת מהקבוצות.
שתי הפסגות, זו של הגלוקוז, כמו גם של האינסולין פשוט פחתו עם תוספת הסיבים. בגלל שהאינסולין הוא הנהג העיקרי בהשמנה יתר ובסוכרת, כל דבר שנוטה להפחית האינסולין הוא מועיל. במהותם, סיבים פועלים כסוג של "תרופה" לפחמימות (הרעל).
זה עובד נהדר, כי כמעט כל המזונות הצמחיים, במצבם הטבעי, הלא מעובד, יש דרגות שונות של סיבים! הטבע ארז מראש את הרעל עם התרופה. חלבונים ושומנים בדרך כלל לא מכילים סיבים, כי אין צורך בתרופה אם לא לוקחים את הרעל. הסכנה מתעוררת עם תהליכי העיבוד על המזון המלא, אשר מסירים מהם את הסיבים (כמו בסוכר לבן ובקמח לבן). בצורה זאת בולעים את הרעל ללא התרופה.
דיאטות המערביות, גבוהות בפחמימות מעובדות חושפות אותנו לרמות גבוהות של אינסולין, כי הסרנו את ההשפעה המגנה של הסיבים. חברות מסורתיות אחדות גם הן אוכלות רמות גבוהות של פחמימות. אנשי Okinawans (איים ביפן) למשל אוכלים הרבה בטטות. כ -80% מהתזונה שלהם היא פחמימות. עם זאת, הם גם אוכלים כמויות עצומות של סיבים המספקים הגנה. עד לאחרונה, הם גם היו אחד מהעמים שחיים את הזמן הארוך ביותר על פני כדור הארץ – אחד מאוכלוסיות האזורים הכחולים.
הרעילות אינו טמונה במזון, הרעילות טמונה בעיבוד.
זה מסביר את האינטראקציה בין צריכת סיבים ובין סוכרת מהסוג 2. ד"ר וולטר וילט מהרווארד ביצע את מחקר האחיות הגדול 1 ו 2.
עם תזונה בעלת אינדקס גליקמי גבוה, אפשר לראות כי הסיכון לסוכרת מהסוג 2 תלוי בצריכת סיבים מדגנים. אם יש דיאטה של אינדקס גליקמי גבוה ויש צריכה גבוהה של סיבי דגנים (שמאלי עליון) סיכון לסוכרת מהסוג 2 לא עולה. כאן נקודת הייחוס היא 1.0 וזה אומר שכל דבר שקרוב ל1.0 מציין שאין סיכון מוגבר. במהות, האנשים האלה צורכים רמה גבוהה של "רעל" (אינדקס גליקמי גבוה), ובנוסף צורכים רמה גבוהה של "תרופה" (הסיבים) באותו הזמן.
הקבוצה שצורכת מדד גליקמי נמוך (רמה הנמוכה של "רעל"), אך גם רמה נמוכה של סיבים (רמה הנמוכה של 'תרופה') גם שם אין סיכון מוגבר לסוכרת. אבל אם נסתכל על מה שקורה כשצורכים תזונה עתירה במזונות עם אינדקס גליקמי גבוה (רמה גבוהה של "רעל") ורמה נמוכה של סיבים (רמה נמוכה של 'תרופה'), הסיכויי היחסי עולה לרמה של 1.75. בתרגום לעברית, זה אומר שהסיכון לפתח סוכרת גדל ב-75% בשילוב קטלני זה. זה בדיוק ההשפעה של עיבוד הפחמימות.
העיבוד של הדגנים מסיר גם סיבים וגם שומן. לכך יש השפעה על הגדלת האינדקס הגליקמי. הדגנים (בעיקר חיטה) עוברים עיבוד נוסף על ידי טחינה מכאנית של הגרעיני החיטה לאבקה דקה מאוד, ולא עם מטחנת אבן מסורתית. בגלל הפעילות הזאת הגוף מוצא שזה קל מאוד לספיגה ולכן האינדקס הגליקמי עולה.
זה רחוק מלהיות ממצא בודד.
במחקר Health Professionals Followup עם 42759 גברים עם 6 שנות מעקב, נמצאה על ידי ד"ר ווילט אותה תוצאה. דיאטות עם עומס גליקמי גבוה (רעל) וגם עשירות בסיבים (תרופה) אינן גורמות לתוספת סיכון לסוכרת מסוג 2. עומס הגליקמי נמוך (רעל) וסיבים נמוכים (תרופה) גם כאן אין סיכון מוגבר. אבל עומס גליקמי גבוה (רעל) ומעט סיבים (תרופה) מגבירים את הסיכון ל 217% ממועד תחילת המחקר. אלוהים אדירים!
במעקב אחרי 59,000 נשים שחורות, הושגו אותן תוצאות.
נשים אלה הופרדו ל 5 קבוצות. קבוצת Q5 הייתה עם דיאטת העומס הגליקמי הגבוהה ביותר וQ1 היה הנמוך ביותר. בהשוואה לקבוצה הנמוכה ביותר, קבוצת Q5 הייתה עם 23% בסיכון לסוכרת. הם חולקו שוב ל -5 קבוצות על בסיס הצריכה של סיבי דגנים. קבוצת הצריכה הגבוהה ביותר הייתה בסיכון לסוכרת שנמוך ב 18%.
כעת אנו יכולים לשנות את תיאוריית ההשמנה ההורמונלית ולכלול את ההשפעה המגנה של הסיבים.
פחמימות במצבן הטבעי, למעט דבש, תמיד מכילות סיבים. הרעילות טמונה בעיבוד. למעשה, הרעילות של העיבוד לא מפסיקה רק בפחמימות אלא עם כל המזון. שמנים מעובדים למשל, הם חלק מגורמי הסיכון החזקים ביותר בעולם המזון. כאשר שומן רווי טבעי כגון שמן קוקוס ושומן בעלי חיים (שומן חזיר) עברו הכפשה, התחלנו לפנות לשומנים רב בלתי רוויים מעובדים כמו קנולה ושמן תירס. מכיוון שאין להם חיי מדף ארוכים בגלל הנטייה להתעפש, יצרני מזון החלו לבצע הידרוגנציה (תהליך כימי להקשיית השמן). והתוצאה? שומן טראנס. אחד הדברים המעטים שתזונאים מודרניים מסכימים שהוא רע עבורנו.
בשרים גם הם הפכו לאחרונה להיות מזון מעובד. כמו כן, התברר כי בשר מעובד עשוי להיות הרבה יותר מסוכן לנו מאשר אלה שלא מעובדים. חלק מהמחקרים מראים סיכון מוגבר לתמותה. מחקרים אחרים מראים קשר בין בשר לסרטן. נִיטְרָט, למשל, משומש הרבה בעיבוד בשר וזה עשוי להיות הגורם המזיק. בכל מקרה, הרעילות טמונה בעיבוד.
זה המקום שבו הג'אנק פוד כל כך מזיק לנו. מעצם הגדרתה, ג'אנק פוד, הוא מזון מאוד מעובד. הוא עשוי להיות גבוה בפחמימות, עשיר בשומן או בחלבון. זה כמעט לא משנה. הבעיה היא בעיבוד של המזון לצורה שהגוף שלנו לא התפתח להתמודד איתו, זה הרעל. סופר המזון היוצא מגדר הרגיל מייקל פולן תמיד הטיף לנו לאכול אוכל אמיתי, לא "חומרים שהם כמו מזון אכיל". עד כמה שהדברים פשוטים, כך הם נכונים!
התחלה כאן עם קלוריות חלק א
לראות את כל ההרצאה – אטיולוגיה של ההשמנה 2/6 – המדע החדש של Diabesity
בריאות בעברית 